Vayedaber

Ta'anith

Daf 13b

משנה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת הָאֵילוּ הָאָמוּר בִּרְבִיעָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּֽסְקוּ נְשָׁמִים מִגֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצּוֹרֶת׃

Traduction

L’ordre des jeûnes tel qu’il a été prescrit auparavant est applicable au défaut de pluie. Mais s’il survient des changements fâcheux dans les pousses des champs (73)Si au lieu de bl il pousse des chardons., il faut de suite sonner du cor (et appliquer aux jeûnes les sévérités des derniers jours). Il en sera de même si entre les pluies il y a une interruption de 40 jours; car s’est la pluie de la sécheresse (74)V. Avot 5, 8..

Pnei Moshe non traduit

מתני' סדר תעניות האלו. האמור בפרק דלעיל:

ברביעה ראשונה. בבבלי רמי מתני' וברייתא אהדדי דתניא רביעה ראשונה ושניה לשאול' ושלישית להתענות. ומשני דה''ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאת רביעה הראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים דכולה יורה קרי לה רביעה אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד:

ששנו. כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או איזה שינוי אחר מתריעין עליהן מיד וכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:

וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם. בין רביעה ראשונה לשניה:

מפני שהיא מכת בצורת. סימן רעב של בצורת היא מקצתן רעבים ומקצתן שבעים כדתנן בפ''ה דאבות:

הלכה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת הָאֵילוּ הָאָמוּר כול'. אֵי זֶהוּ מִיָּד שֶׁלָּהֶן. רַב אָמַר. שֵׁינִי וַחֲמִישִּׁי וְשֵׁינִי. שָׁנוּ בַשֵּׁינִי. מָהוּ לְהַתְרִיעַ עֲלֵיהֶן בַּחֲמִישִּׁי.רִבִּי זְעוּרָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ אַל תִּירָ֣א דָֽנִיֵּאל֒ כִּ֣י ׀ מִן הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַתָּה אֶת לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י י֨י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ. כְּבָר נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ. וְכָאן מִכֵּיוָן שְׁנָּֽתְנוּ בֵית דִּין נַפְשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּמִי שֶׁעָשׂוּ.

Traduction

Par application immédiate du jeûne sévère, dit Rav, on entend une série à commencer dès le lundi, le jeudi et le lundi suivant. Si un changement fâcheux est survenu le lundi, commencera-t-on à jeûner dès le jeudi suivant? —Non, dit R. Zeira – (75)Suit une phrase traduite (Rosh Hashana 3, 5), fin (ci-dessus, p. 89)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' איזהו מיד שלהן. כמה היא זמן התחלה של התרעה מיד:

רב אמר שני וחמישי ושני. אחר שרואין ששנו הזרעים מתריעין בשני וחמישי הראשונים:

שנו בשני מהו להתריע עליהן בחמישי. משום דתנן בפרק דלעיל אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי ולפיכך מיבעי ליה דלמא ה''מ בסדרן של התעניות האמור היא אבל היכא דשנו הצמחים הואיל ובשני היא דניכר שנשתנו מתחילין מיד להתריע בחמישי שאחריו או לא דלעולם אין מתחילין בחמישי:

שמע לה מן הדא. הכתוב בדניאל ואמר אלי אל תירא דניאל וגו' כבר נשמעו דבריך מיום הראשון אשר נתת את לבך וגו'. וה''נ כאן מכיון שנתנו ב''ד נפשן לעשות ה''ז כמי שעשו הלכך מקבלין עליהן מיד להתריע ולהתענות בה''ב שלאחריו ולעולם אין מתחילין בחמישי:

הלכה: כַּמָּה הִיא הַתְחָלָה. רִבִּי בָּא אָמַר. אַחַת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. שְׁתַּיִם. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְהָדָא דְּרִבִּי בָּא. וּבַמֶּה קוֹרִים. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. בְּגִין מוֹדַעְתִּין דְּהוּא תַעֲנֵיתָא רְבֵיעִין עַל מֵעֵיהוֹן. וְלָא יָֽדְעִין דְּהִיא תַעֲנִיתָא. אֲמַר לֵיהּ. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁקּוֹרִין 13b בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדַקַייָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. קוֹרִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. קָם רִבִּי יוֹסֵה עִם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. אָמַר לֵיהּ. אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ. אַבָּא לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא בְעֵיינֵי טָב. עַל יְדֵי דְאִינּוּן יָֽדְעִין דְּהִיא רֵישׁ יַרְחָא הֵן קוֹרִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. וּשְׁאַר כָּל הַמְּקוֹמוֹת קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

Traduction

On appelle ''avoir commencé une série de jeûnes'', dit R. Aba, dès que l’on a jeûné un jour; selon R. Yossé, il faut déjà avoir jeûné 2 jours. — En fait, on suit l’avis de R. Aba – (71)Suit un passage traduit au (Berakhot 4, 1)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' כמה היא התחלה. להא דתנינן ואם התחילו אין מפסיקין:

אחת. אפי' תענית אחת:

ובמה קורין. בתורה בר''ח אם הוא בתענית. וגרסי' להא לעיל בברכות פ''ד בהלכה:

קורין ברכות וקללות כמו בשארי תעניות של צבור:

בגין מדעתין. אם בשביל להודיעם דהיא תעניתא היום אף שהוא ר''ח:

הרי רביעין על מעיהון וכו'. בתמיה הן נופלים על פניהם שכך היו נוהגין אף בראש חודש ביום התענית ואם כן יודעין הן מהתענית ומה צריך עוד סימן אחר להודיעם:

אמר ליה להודיעך שקורין ברכות וקללות. לא בשביל שידעו מהתענית אומר אני אלא להודיעך שכך הוא הדין שאין ר''ח דוחה קריאת התורה של התענית וקורין ברכות וקללות:

קם ר' יוסה. עמד ר' יוסה והלך לשאול מר' יודה בר פזי וא''ל אם כך קבלת אתה מאביך שאתה אומר שקורין בר''ח וא''ל אבא לא היה אומר שקורין בשל ר''ח אלא בעין טב דוקא ששם היו יודעין בודאי שהוא ר''ח ולפרסם הדבר שכבר קדשוהו היו קורין בשל ר''ח לפי ששם היה הבית ועד שב''ד מקדשין החדש כדאמרי' פ' ראוהו ב''ד א''ל רבי לר''ח זיל לעין טב וקדשיה אבל בשאר מקומות קורין ברכו' וקללות ואין של ר''ח דוחה קריאתן:

תַּנֵּי. תִּשְׁעָה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת אוֹכֵל אֲפִילוּ בֵיצָה אַחַת וְשׁוֹתֶה אֲפִילוּ כוֹס אֶחָד. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִיכָּנֵס לַשַּׁבָּת מְעוּנֶּה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי בָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי בַּר יְחֶזְקְאֵל בְּשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִף דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. וַאֲפִילוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. כְּהָדָא רִבִּי בֵּיבַי חֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּעָה מֵילַף מִינֵּיהּ הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ. נִימְטֵי בִייתָא צִיבְחַר. אֲמַר לֵיהּ. רוּמָשָׁא הוּא. אֲמַר לֵיהּ. אִית בְּתַעֲנָה. אֲמַר לֵיהּ. אִית גַּבִּי תּוֹרְמוֹסִין. אֲמַר לֵיהּ. וּמַשְׁלִימִין כְּרִבִּי יוֹסֵי.

Traduction

On a enseigné (72)B., Eruvin 41a.: lorsque le jeûne du 9 Ab se trouve être un vendredi, il faut avant la nuit manger au moins la valeur d’un œuf et boire un verre, afin de ne pas entrer au commencement du Shabat à l’état affamé; tel est l’avis de R. Juda; selon R. Yossé, on jeûnera la journée complète. R. Zeira dit au nom de R. Juda, ou R. Aba, R. Imi b. Yehezqel au nom de Rav, que ce dernier avis doit servir de règle. Pourquoi alors ne pas dire simplement que l’on érige l’avis de R. Yossé à l’état de règle? C’est que, selon une version, l’avis de R. Juda a été confondu parfois avec celui de R. Yossé (quant à leur discussion au sujet du jeûne public). Selon d’autres sages, R. Zeira dit au nom de R. Houna que même un individu isolé qui se serait imposé un jeûne le vendredi, devra jeûner ce jour entier. Ainsi R. Bivi s’assit devant R. Yossa (qui jeûnait dans ces mêmes conditions), et, pour savoir par lui quelle était la règle en ce cas, lui demanda si c’était le moment de manger un peu. —Attends ton arrivée à la maison, lui dit R. Yossa. —Il fait presque nuit, répliqua R. Bivi. —Nous sommes encore dans le jeûne, lui fut-il répondu. —Au besoin, lui dit le premier, j’ai auprès de moi des lupins (de quoi goûter); puis R. Yossa finit par lui dire: il faut achever la journée entière, selon l’avis de R. Yossé.

Pnei Moshe non traduit

ולמה לא אמר הלכה כר' יוסי. משום דאית תניי תני ומחליף דר' יודה לר' יוסי ודר' יוסי לר' יודה:

דברי חכמים וכו'. כלומר זו דברי יהודה ור''י דפליגי בצבור אבל לדברי חכמים קאמר ר''ז וכו' ואפי' יחיד וכו' מתענה. ומשלים:

כהדא עובדא ר' ביבי וכו'. והיה רוצה ללמוד ממנו הלכה למעשה שהיה יושב בתענית בע''ש. והיה יושב לפני ר' יוסי ושאל לו אם הזמן היא לאכול וא''ל ר' יוסי:

נמטי בייתיה ציבחר. המתן עד שנגיע לביתך וא''ל ר' ביבי כבר רומשא היא ודחה אותו וא''ל אית מתענה. עדיין יש להתענות וחזר וא''ל:

אית גבי. יש אצלי תורמוסין לאכול כל כך כדי לשהות אותו ולבסוף אמר ליה ומשלימין כר' יוסי דכך הלכה:

הדרן עלך סדר תעניות כיצד

Ta'anith

Daf 14a

משנה: יָרְדוּ לַצְּמָחִים אֲבָל לֹא לָאִילָן לָאִילָן אֲבָל לֹא לַצְּמָחִים לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וּמְעָרוֹת מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד׃

Traduction

Si la pluie est tombée d’une façon propice pour les produits de la terre, non pour ceux des arbres, ou pour les arbres, non pour les produits de la terre, ou pour tous deux, mais non d’une façon appropriée aux citernes, aux puits, aux cavernes, on procédera aussitôt à la sonnerie du cor (avec le cérémonial des jeûnes sévères).

Pnei Moshe non traduit

מתני' ירדו לצמחים אבל לא לאילן. כגון שירדו גשמים בנחת מעט מעט שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:

לאילן אבל לא לצמחים. כדקאמר בגמ' סגין סגין כלומר שירדו בכח הרבה:

לזה ולזה. אבל לא ירדו כל כך שיהיו לבורות וכו' שמכניסין בהן מים לשתות מתריעין עליהן מיד:

הלכה: יָרְדוּ לַצְּמָחִים אֲבָל לֹא לָאִילָן. צִיבְחַר צִיבְחַר. לָאִילָן אֲבָל לֹא לַצְּמָחִים. סַכִּין סַגִּין. לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד׃ תַּנֵּי. מַתְרִעִין עַל הָאִילָן בְּפַרְס הַפֶּסַח. לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וּמְעָרוֹת בְּפַרְס הָעַצֶּרֶת. מַאַתָּה אֲפִילוּ יוֹתֵר מִיכֵּן. יוֹתֵר מִיכֵּן מַעֲשֵׂה נִיסִּים. וְאֵין מַתְרִיעִין עַל מַעֲשֵׂה נִיסִּים.

Traduction

La pluie propice à la terre seule est celle qui tombe doucement; celle qui profite davantage aux arbres est celle qui tombe fort, et si la pluie tombée suffisamment pour les uns et les autres, est encore insuffisante pour la conservation, en citerne, on imposera aussitôt un jeûne sévère. On a enseigné: on sollicitera une pluie avantageuse pour les arbres lorsqu’elle n’est pas tombée jusqu’à la dernière quinzaine qui précède Pâques (dernier moment utile à la floraison); et on la sollicitera pour la conservation dans les réservoirs si elle est insuffisante jusqu’à 15 jours avant Pentecôte. Puisqu’il en est ainsi, pourquoi ne pas la solliciter aussi après cette époque? C’est qu’à partir de là ce serait un miracle, et l’on n’en sollicite pas par la voie du jeûne.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ירדו לצמחים וכו'. כדפרי' במתני':

תני. בתוספתא שם:

מתריעין על אילן בפרוס הפסח. ט''ו יום קודם הפסח דההיא שעתא מלבלבי אילני וכשאין להן גשמים הצריכים להם אין מוציאין ענפיהם כהוגן אפי' ירדו גשמים לאחר כך:

בפרוס העצרת. ובתוספתא גריס על הבורות ועל השיחין ומערות:

בפרוס החג. אם אין להם מה שישתו מתריעין עליהן מיד:

מעתה אפי' יותר מכאן. אפי' לזמן יותר מכאן יהו מתריעין כשצריכין להן:

מעשה נסים. היא אם ירדו בזמן מאוחר כל כך ואין מתריעין על מעשה נסים שיעשו להם:

רִבִּי בֶרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ פָּפָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. פְּעָמִים שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת אָדָם אֶחָד בִּזְכוּת עֵשֶׁב אֶחָד בִּזְכוּת שָׂדֶה אֶחָד. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד וּמְטַר גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃ לְאִ֖ישׁ אֲבָל לֹא לָאֲנָשִׁים. לְעֵשֶׂב אֲבָל לֹא לָעֲשָׂבִים. בַּשָּׂדֶֽה אֲבָל לֹא בַשָּׂדוֹת.

Traduction

R. Berakhia ou R. Helbo Papa dit au nom de R. Eléazar: parfois la pluie tombe en faveur d’un homme, ou seulement pour une herbe, ou pour un champ. Ces 3 points sont exprimés dans un même verset, disant (Za 10, 1): Il vous donnera une pluie abondante, à l’homme, de l’herbe, au champ (80)On traduit d'ordinaireÊ: ÒÊ chacun de l'herbe dans son champÊÓ. V. Rabba (Lv 35).. Or il est dit: à un homme, non à plusieurs; et: de l’herbe, non des herbes; enfin: au champ, non dans les champs.

Pnei Moshe non traduit

בזכות אדם א'. אפי' בזכות אדם א' או בזכות עשב א' בשדה הצריך לזה או בזכות שדה א' וכו':

תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁמַּתְרִיעִין עֲלֵיהֶן בִּשְׁאַר יְמֵי שְׁבוּעַ כָּךְ מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי פַרְנָסַת אֲחֵרִים. מָהוּ מִפְּנֵי פַרְנָסַת אֲחֵרִים. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי פַרְנָסַת גּוֹיִם. רִבִּי זְעוּרָא אָמַר מִפְּנֵי פַרְנָסַת 14a חָשׁוּדִים. אַתְייָא דְּרִבִּי זְעוּרָה כְרִבִּי. וְדַחֲבֵרַייָא כְרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר. דְּרִבִּי זְעוּרָה כְרִבִּי. חַד סָפָר הֲוָה חָשִׁיד עַל פֵּירוֹת שְׁמִיטְתָא. אַייְתוּנֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי אֲמַר לוֹן. וּמַה יַעֲבִיד עָלִיבָא וּבְגִין חַייָו הוּא עֲבַד. וְדַחֲבֵרַייָא כְרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר. רִבִּי בְעָא מִישְׁרֵי שְׁמִיטְתָא. סְלַק רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה עִיבּוּרַיָּא עֲבִידִין. אֲמַר לֵיהּ. עוּלְשִׁין יָפוֹת. וּמָה עִיבּוּרַייָא עֲבִידִין. אֲמַר לֵיהּ. עוּלְשִׁין יָפוֹת. יָדַע רִבִּי דְּלֵית הוּא מְסַכְּמָה עִימֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִישְׁגַּח רִבִּי מֵיכוּל עִימָּן פֶּטֶל צִיבְחַר יוֹמָא דֵין. אֲמַר לֵיהּ. אִין. מִי נְחִית חָמָא מוּלְווָתָא דְּרִבִּי קַייָמִין. אֲמַר. כָּל אִילֵּין יְהוּדָיֵי זַיינִין. אֶיפְשַׁר דְּלָא חֲמִי סְבַר אַפּוֹיי. מִן כְּדוֹן [שְׁמָעוּן קָלֵיהּ.] אָֽזְלוּן וְאָֽמְרוּן לְרִבִּי. שְׁלַח רִבִּי בָעֵי מְפַייְסָתֵיהּ. מָטוּן בֵּיהּ גַּבֵּי קַרְתֵּיהּ. אֲמַר. בְּנֵי קַרְתִּי קוֹרְבִין לִי. נַחְתּוֹן בְּנֵי קַרְתֵּיהּ וְאָֽקְפוֹן עֲלוֹי. אָֽמְרוּן לוֹן. רִבִּי דוּ בָעֵי מְפַייְסָתֵיהּ. שָֽׁבְקוּנֵיהּ וְאָֽזְלוֹן לוֹן. אֲמַר. בְּנֵי דִילִי קוֹרְבִין לִי. נַחְתָּא אֵישְׁתָּא מִן שְׁמַייָא וְאַקְפָת עֲלוֹי. חָֽזְרוֹן וְאָֽמְרוּן לְרִבִּי. אֲמַר. הוֹאִיל וְלָא זָכִינָן מִישְׂבַּע מִינֵיהּ בְּעָֽלְמָא הָדֵין. נִיזְכֵּי וְנִישְׂבַּע מִינֵיהּ לְעָֽלְמָא דְּאָתִי.

Traduction

On a enseigné (76)Tossefta ce, ch. 2.: Comme on sonne du cor pour déplorer la mauvaise issue des semailles à n’importe quel jour de la semaine, on procédera à la même cérémonie en ce cas la 7e année agraire ou de repos (77)Bien qu'en cette anne on ne rcoltera rien., pour déplorer le défaut de nourriture des autres. Par les ''autres'', disent les compagnons d’études, on entend les païens voisins (qui souffriraient de cette disette); selon R. Zeira, on entend par là ceux qui sont soupçonnés de cultiver la terre en cette année. Ce dernier avis est conforme à celui de Rabbi, et celui des compagnons à l’avis de R. Pinhas b. Yaïr. Or, un barbier ayant un jour consommé des fruits de la 7e année (78)Aprs la destruction de Jrusalem., on l’amena devant Rabbi pour le condamner. —Que voulez-vous à ce pauvre homme, dit Rabbi; c’est faute d’autres vivres qu’il a pris ces produits (il faut en avoir pitié). Les compagnons, au contraire, suivent l’avis opposé de R. Pinhas, qui interdit d’user des produits du sol la 7e année, même de nos jours – (79)Suit un passage traduit en (Dema 1, 3)..

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ב:

כשם וכו'. ומפרש מהו מפני פרנסת אחרים:

מפני פרנסת עכו''ם. שכשאין הגשמים יורדין תתייק' השער ויש כאן חשש גם לישראל אחר השביעית:

ר''ז אמר מפני פרנסת חשודים. על השביעית וזורעין בה הוא דחששו:

אתיא דר''ז כרבי. שחשש גם כן לפרנסת חשודים כדלקמן שהיה מרחם על זה הספר החשוד על השביעית ואמר להן ומה יעביד עלוב הזה ובגין חייו הוא עביד ודחברייא שאין חוששין מפני פרנסת החשודים כר' פנחס בן יאיר שלא רצה להסכים עם רבי להתיר שביעית בזמן הזה ולפי שהיו בלא''ה חשודים ורצה שיעשו בהיתר. וגרסינן לעובדא דר' ור' פנחס בן יאיר לעיל בפ''ק דשביעית בהלכה ג':

רבי בעא מישרי שמיטתא. בזמן הזה שאינו אלא מדרבנן:

סלק ר' פנחס בן יאיר לגביה ושאלו רבי מה התבואה עושה בשדה והשיב לו בדחייה עולשין יפות וכן בפעם שניה והבין רבי שאין דעתו מסכמת עמו להתיר שמיטה:

אמר ליה. רבי לר' פנחס מישגח רבי. אם רבי רוצה להשגיח עלינו ולאכול עמנו מעט מעוף היום הזה. פטל מלשון מאכל חשוב ובב''ר פ' ויצא אין חמי קווקי חד היה נסיב פטיליקין חד הוה נסיב:

א''ל אין. ומשירד ראה המוליות של רבי הן עומדין ואמר האם כל אלו היהודים זנין ומקיימין אותן והלא הן בריות מזיקין:

אפשר דלא חמי סבר אפייי מן כדון. אפשר שלא יראה פני מעכשיו ולא אלך לסעוד עמו כששמעו קולו הלכו ואמרו זה לפני רבי ושלח רבי אחריו לפייסו וכשהגיע לעירו אמר יבאו בני עירי ויקרבין אצלי וירדו והקיפוהו שלא יראו אותו השלוחים של ר' ויטרחוי עליו וכשאמרו השלוחים בשביל ר' הוא שרוצה לפייסו הלכו בני העיר משם מפני כבודו של רבי וקרא ר' פנחס לבניו ולבני ביתו שיקרבו אצלו ולהקיפו וירדה אש מן השמים והקיפה אותו שלא ימצאו אותו השלוחים וחזרו ואמרו לרבי ואמר הואיל ולא זכינו להשביע עצמינו מזיו פניו בעוה''ז יה''ר שנזכה לשבוע מפניו בעוה''ב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source